טכנולוגיית זיהוי פנים – האם מדובר בברכה או קללה?

העובדה שאנחנו יכולים לפתוח ולסגור את הטלפון שלנו באמצעות זיהוי פנים היא מדהימה וללא ספק מקפיצה אותנו צעד אחד קדימה אל העתיד כפי שאפשר לראות בסרטים כמו משימה בלתי אפשרית או ג’ימס בונד. הקפיצה הזו אפילו יותר מרשימה אם לוקחים בחשבון שלפני 3-4 שנים, זיהוי של תנועות גוף וג’סטות כלליות (בלי זיהוי הבדלים בין אדם אחד לאחר) נחשב למשהו סופר מהפכני.

אך לצד אלו שמתלהבים מן הטכנולוגיה ומוכנים לשלם הרבה כסף על ה-iPhone X , יש גם כאלו שחוששים מפני פגיעה בפרטיות וכמובן סיכוני אבטחה.

חלק מהחששות האלו התאמתו לאחר שביחד עם הצגת האייפון החדש והיוקרתי, הסתבר שאפל עשויה להשתמש בחלק מהמידע שהיא צוברת ולשתף אותו עם חברות צד שלישי. הדברים הסתבכו אפילו יותר כאשר התגלה בנוסף שתוכנת זיהוי התמונות שמגיעה עם גרסה 10 של iOS והלאה מקטלגת תמונות תחת קטגוריות כמו “חזייה” באופן אוטומטי… (למרות שיש לציין שהמידע הזה נשמר רק באופן מקומי).

השאלה האם מדובר בעוד תכונה שנצטרך להתרגל אליה, או כמו שמצקצקים המתנגדים, משהו שבאמת צריך לחשוש ממנו? קודם כל, צריך להסתכל על העובדות : סקר שנערך בחודש יוני 2017, הראה שלא פחות מ-80% ממי שמשתמש במדיה חברתית במובייל חושש מתכונות של זיהוי פנים ויכבו את האפשרות הזו אם תהיה לו אופציה כמו כן, 50% מוחקים תמונות פרטיות מהמכשיר שלהם.

מצד שני, צריך לקחת את הסקר הזה בערבון מוגבל מכיוון שלעיתים קרובות יש הבדל בין מה שהמשתמשים רוצים שנחשוב עליהם לבין מה שהם עושים בפועל. לדוגמה, אף אחד לא ממש הקים קול זעקה על התיוג האוטומטי של המשתמשים בפייסבוק (שהייתה הראשונה שהשתמשה בטכנולוגיה באופן נרחב) ואפליקציות חדשנות כמו Google Art  יכולות לבצע פעולות אפילו יותר מרשימות כמו למצוא דיוקן מוזיאוני שדומה לנו (תכונה שאגב עדיין לא עובדת בארץ, למרות מה שאולי קראתם), ואין צורך להזכיר את כל אותן אפליקציות שעושות “סתם” מניפולציות על הפרצופים שלנו ומשתפות את התוצאות עם אחרים.

ומה בארץ?

גם אם כל זה נשמע רחוק מכם ואתם מסתפקים במכשיר ביניים או לא עושים כמעט שימוש באפליקציות שהזכרנו, עדיין יש סיכוי טוב מאוד שכל הנושא הזה משפיע עליכם מפאת המעבר לדרכון ביומטרי, שבזמנו הקים קול זעקה : כזכור, לאחר אינספור דיונים והתנגדות מצד גופים שונים, החליטה הממשלה להפוך את הנפקת הדרכון הביומטרי לחובה עבור כל דרכון חדש (או הארכת דרכון קיים) החל מאמצע השנה שעברה.

למרות שהאזרח לא חייב לתת את הסכמתו להכללת טביעות האצבע שלו במאגר הביומטרי (תמונת פניו נכללת בכל מקרה), מי  שלא יסכים לזאת, יקבל דרכון לחמש שנים בלבד במקום לעשר. המעבר לדרכון ביומטרי הוא חלק מחוק נרחב יותר בשם המסורבל והארוך משהו “חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע“. החוק לא מגדיר רק אמצעי זיהוי ביומטריים, אלא מעניק לממשלה וגורמי אכיפת החוק אפשרות לעקוב ולקבל גישה אל המאגר הביומטרי במקרה ויש צורך לעקוב אחרי אנשים החשודים בפלילים.

מלבד הפגיעה בפרטיות, העובדה שהמאגר הביומטרי אינו חסין לגמרי מחדירות יכול להוביל למצב מסוכן ביותר בו אמצעי זיהוי כמו טביעת אצבעות יהיו חשופים לגורמים עוינים (וכל עוד אתם לא וויל סמית בגברים בשחור, אין לכם אפשרות למחוק את טביעות האצבע שלכם מהאצבעות שלכם…). ביקורת נוספת הושמעה לגבי האופן בו נבחרה החברה שתבצע את הפרויקט וחוסר השקיפות לציבור בנוגע להליך קבלת ההחלטות.

העתיד כבר כאן, אבל לא בטוח שזהו האחד שרצינו…

מעבר למדינות שהחליטו לאמץ דרכונים ביומטריים, חברות הטכנולוגיה ממש לא עוצרות כאן והן שוקדות על פיתוחים מתקדמים אפילו יותר כמו למשל רחפנים עם מצלמות לזיהוי פנים. לא ברור איך הרחפנים האלו בדיוק יתיישבו עם דרישות הביטחון ברוב מדינות העולם, אבל אין ספק שמכאן הפיתוחים רק יעשו נועזים יותר ויותר.

החדשות המנחמות, אם יש כאלו, היא שמלבד אפל, לרוב החברות אין עדיין פתרונות מספיק טובים בשביל להתחרות בה (במיוחד בגלל הצורך לבצע את הזיהוי בתלת ממד והעובדה שרוב החברות מעדיפות להשקיע בשיפור טכנולוגיות קיימות), כך שלא ברור עד כמה הטרנד הזה יתפוס לאורך זמן בקרב הצרכנים.

אז מה אתם חושבים? האם כל העניין מפריע לכם, או שמדובר בעוד צעד בלתי נמנע שמגיע עם הקדמה? שתפו אותנו בתגובות.