האם כדאי לתת לביג דאטה לקבוע לך רופא?

ביג דאטה הוא כינוי למאגרי מידע ענקיים. בניגוד לבסיסי נתונים סטנדרטיים שמסודרים בפורמט טבלאי ויש להם פורמט אחיד לכל הנתונים, ביג דאטה יכול להגיע בפורמטים שונים של מידע ברמות פירוט (איכויות) שונות וממגוון גדול של מקורות. לכן, אחד האתגרים הטכנולוגיים הגדולים ביותר הוא כיצד לשלוף נתונים בעלי משמעות שיהיה אפשר להשתמש מהם מתוך מאגרי הביג דאטה.

הצפי הוא שבשנים הקרובות הביג דאטה ישנה לחלוטין את העולם הטכנולוגי ויאפשר לנו לבצע קפיצת דרך ענקית, ואין תחום שמדגים זאת בצורה טובה יותר מאשר תחום הרפואה.

הנה הסיפור מעורר ההשראה של אואן טריפ ו- Grand Rounds  אותו פרסם במקור מגזין פורבס בסוף שנה שעברה:

אואן היה מבין אלו שהגשימו את החלום האמריקאי : עם חברת סטארט-אפ שגייסה 100 מיליון דולר, שלושה ילדים ועתיד מבטיח, לא היה לו על מה להתלונן.

יום אחד הוא קם בבוקר וגילה שאינו שומע באוזן אחת, ולא בגלל שהוא שכח את האטם שלו (נגד הרעש של התינוק) באוזן… רופא המשפחה שלו הפנה אותו לרופא אף, אוזן גרון, אבל הצצה זריזה בפרופיל המתאים באינטרנט, הראתה שמדובר בכלל במומחה לבעיות בליעה.

אואן החליט לבדוק את העניין קצת יותר לעומק והשתמש במאגר הנתונים של החברה שלו, מאגר אשר מתבסס על כ-700,000 רופאים (96% מן הרופאים בארצות הברית) ונתוני תביעות של חברות הביטוח על מנת להעריך את הרמה המקצועית של כל רופא.  רמה זו נמדדת על פי פרמטרים כמו מקום ההכשרה של הרופא, מומחים אחרים שהוכשרו במקום והתדירות בה הם עורכים אבחנות או הליכים רפואיים ספציפיים. לאחר מכן הלקוח יכול לבחור בין הרופא המתאים ביותר עבורו בטווח הגיאוגרפי הרצוי.

השירות אינו זול : 600$ עבור רופא שנותן המלצה ראשונית ו-7500$ דולר עבור רופא שנותן חוות דעת שניה. לכן, רוב לקוחות החברה הם גופים וחברות גדולות אשר מציעים שכבת ביטוח נוספת לעובדים שלהם. יחד עם זאת, דווקא במקרים בהם חוות הדעת הראשונה הייתה מוצדקת, חברות הביטוח נמצאות בלחץ גדול יותר לקבל את התביעה.

במקרה של טריפ, הסתבר בסופו של דבר שמדובר בגידול שהגיע לעצב האוזן. למרות שהיה מדובר בגידול שפיר, ההוצאה שלו דרשה ניתוח מורכב והבחירה הייתה בין איבוד השמיעה באוזן לבין שיתוק חלקי בפנים (“הבעה קפואה”). טריפ בחר כמובן באפשרות הראשונה מכיוון שקצת קשה לנהל פגישות עסקיות עם פנים חצי משותקות…

הופמן ושטף התיקים הבלתי נגמר

הרעיון להקמת Grand Rounds, הגיע משותפו של טריפ, לורנס “רסטי” הופמן. הופמן היה רדיולוג בהכשרתו אשר בחן תיקים של מטופלים עם קרישי דם עורקיים באוניברסיטת סטנפורד. הופמן מצא שרוב התיקים שהגיעו למרפאה לא הכילו את הרשומות המתאימות ולכן הציפו את המקום.

גם הופמן חווה את המצוקה הזו על בשרו : בנו בן ה-13 היה זקוק להשתלת מח עצם, ולאחר שלא נמצא לו תורם מתאים, בוצע הליך ייחודו במהלכו הופמן תרם לבנו את מח העצם בסיוע של מיטב המומחים בתחום.

לאחר שהופמן וטריפ ייסדו את החברה והחלו לספק חוות דעת שנייה לחולים במחלות קשות או כאלו שהיו צריכים לעבור הליכים מורכבים, הם גילו נתון מדאיג : בשני שליש מן הפעמיים, חוות הדעת השנייה לא תאמה את הראשונה וכמעט בוודאות הייתה מתאימה יותר למצבו של המטופל.

כיום החברה לא מספקת רק שירותי התאמה, אלא מעסיקה צוות של רופאים שתפקידם להסביר לחולים בשפה מובנת את המסקנות והאבחנות שניתנו להם.

כמעט 400,000 מקרי מוות מיותרים בשנה

המספרים האלו אולי נשמעים מפחידים, אבל הם לא צריכים להפתיע את מי שמכיר את מערכת הבריאות האמריקאית : טיפולים ואבחנות לא נכונים גובים את חייהם של בין 100,000 ל-400,000 אמריקאים בכל שנה, וההערכות מדברות על 750 מיליון דולר מתקציב המערכת שהולכים לאיבוד…

כמו כן, רבים במערכת הבריאות לא ממהרים למצוא פתרון לבעיה, אולי בשל הגאווה המקצועית ואולי על מנת לא לירות לעצמם ברגל, וחברות הביטוח נוהגות בהתאם. זאת בניגוד למה שהיה מקובל לפני כמה עשרות שנים, אז חוות דעת שנייה הייתה דבר שבשגרה ולעיתים החולה היה מתייצב מול “מעגל רופאים” שהיה בוחן את מצבו מקרוב.

הכסף הגדול

כמובן שההשקעה ב-Grand Rounds נועדה גם למטרות רווח, ואנשי מפתח בקרן ונרוק אשר משקיעה בחברה צופים שבעתיד שירותים כאלו יהפכו להיות לדבר שבשגרה. חלקם אף השתמשו בשירותיה על מנת לטפל בקרוביהם, ובמקרים מסוימים אף הצילו את חייהם.

כיום כשלושה מיליון עובדים יכולים להסתייע בשירותי החברה המסופקים להם על ידי המעסיקים שלהם וכך למעשה לזכות בביטוח רפואי שהיה מיועד בעבר לעשירים בלבד. כיום החברה התרחבה והיא מספרת שירותים ב-150 מדינות מחוץ לארה”ב.

טריפ מגדיר זאת בצורה מעט אחרת ואומר שהחברה מספקת לתשעים או תשעים ותשע אחוז מהאנשים את מה שרק 1% מהם היו יכולים לקבל פעם, מה שמוכיח שהקפיטליזם אולי לא כל כך גרוע כמו שעושים ממנו…